התקפי חרדה: האמת מאחורי הסימפטומים 

אנשים רבים חווים התקפי חרדה, או בשמם המקצועי "התקפי פאניקה". למעשה, כמעט כולנו חווים לפחות התקף חרדה אחד בחיינו, אך קיימים אנשים שאצלם הבעיה הזו חוזרת ונשנה. כלומר, לאחר שקיבלו התקף חרדה אחד, הם מקבלים עוד התקף, ולאחריו עוד ועוד התקפים. כתוצאה מכך, אנשים אלה נמנעים מסיטואציות מסוימות, המתקשרות אצלם להתקפי חרדה. למשל, מקומות פתוחים הומי אדם- מה שמוביל לאגורופוביה, או מעליות סגורות- מה שיכול להוות חלק מקלסטרופוביה. אצל אנשים מסוימים, התקפי החרדה יכולים לקרות בסיטואציות רבות בחייהם, וקשה להם לקשר את ההתקפים למצבים כאלה או אחרים. אנשים כאלה יכולים לקבל התקף גם כאשר הם נמצאים בביתם, במיטתם ואפילו ישנים.

מדוע אנשים מסוימים ממשיכים לחוות התקפי חרדה חוזרים ונשנים? אנשים רבים שואלים מדוע הבעיה ממשיכה, ומדוע התקפי החרדה ממשיכים לחזור על עצמם ולא מפסיקים. הסיבה לכך היא, שהם ממשיכים לפחד מפני התקף החרדה. הדבר נובע מחוסר ידע לגבי משמעותם של הסימפטומים הגופניים שמלווים את התקפי החרדה, וכן מהמחשבה, שיכולה להיות קשורה בכך, ש"התקף חרדה הוא דבר נוראי, שחייבים להימנע ממנו". לשם כך, קיבצתי עבורכם מספר הסברים לגבי תהליכי החרדה והסימפטומים המלווים את התקף החרדה, לאחר שחיפוש בגוגל בעברית כמעט לא הניב תוצאות רלוונטיות כלל.

ראשית, חרדה היא אספקט נורמלי של החוויה האנושית. חרדה ופחד הן למעשה מילים בעלות משמעות זהה, ונהוג בטעות לחשוב ש"חרדה" הינה פחד לא מציאותי. היא כוללת תחושת עצבנות, "על הקצה" או בהלה. למרות שאינה נעימה, תחושת החרדה היא אינה מזיקה ומשרתת כאזהרה והגנה עבורנו כשאנחנו בסכנה. לדוגמא, רובנו נרגיש קצת חרדים כשנעמוד על קצה של צוק, ללא שום דבר שימנע מאיתנו ליפול. החרדה תגרום לנו להתרחק מקצה הצוק, או לנקוט בפעולה קיצונית בעודנו על הקצה. התנהגויות אלה מפחיתוות את הסבירות שניפול מהצוק. בלי תגובת החרדה, אנו לא ננקוט פעולות זהירות, ונשים את עצמנו במצבים המסכנים אותנו. לפיכך, החרדה עוזרת לנו לשרוד. וכדי לעשות זאת, הגוף שלנו גורם לנו לחוות רגש לא נעים, אחרת לא היינו שמים לב למערכת האזעקה הטבעית של הגוף. חרדה לא רק מזהירה אותנו מפני הסכנה, אלא גם מניעה את גופנו להגיב לסכנה.

התגובה הגופנית כוללת נשימה מהירה יותר, כדי לקבל יותר חמצן לשרירים, וכדי שנוכל להילחם או לברוח; קצב לב מוגבר, כדי לספק יותר דם לשרירים; מתח מוגבר בשרירים, כדי שנהיה מסוגלים להגיב במהירות; יותר זיעה, כדי לקרר את הגוף תוך ציפייה למאמץ פיזי; ומיקוד של המוח במקור האיום. מגוון של שינויים פיזיים אחרים קורה כאשר הגוף מתכונן להגיב לסכנה, שינויים המאפשרים לנו להגיב לסיטואציות מאיימות. תגובות אלה התפתחו במשך מיליוני שנים כדי להגן עלינו.

עם זאת, לעיתים אנו מפרשים אירועים בלתי מזיקים כמסוכנים, והתוצאה היא חרדה לא יעילה. בהפרעת פאניקה, אנו ממשיכים ומפרשים את סימפטומי החרדה כמסוכנים. לדוגמא, אדם הפוחד שיקבל התקף לב יכול לפרש לב הפועם בקצב מהיר (סימפטום נורמלי של חרדה), כהתחלה של התקף לב. פירוש זה גורם לו להיות אפילו יותר חרד.

לסיכום, חרדה היא נורמלית, לא מזיקה ומשמשת כאספקט חיוני של החיים. עם זאת, היא יכולה להוות בעיה כאשר היא קורה בסיטואציות שאין בהן סכנה אמיתית. דבר זה קורה כאשר אנחנו מפרשים סיטואציות בלתי מזיקות כמסוכנות, ודוגמא קיצונית לכך היא התקף פאניקה. הטיפול היעיל ביותר עבור סוג זה של הפרעת חרדה, מערב הבנה של מה שקורה בדיוק כאשר אנחנו נכנסים לפאניקה, או להתקף חרדה, ולימוד איך לפרש את המחשבות והסימפטומים שהיו לנו לפני ובמהלך התקף החרדה בצורה ריאליסטית יותר. בחלק האחרון של המאמר, אסביר מה קורה לגוף בזמן התקף חרדה, ומהי משמעותם האמיתית, והלא מסוכנת, של הסימפטומים.

-          עילפון

אנשים מתעלפים לפעמים, אבל לא בגלל התקף פאניקה. אנשים מתעלפים בגלל שלחץ הדם שלהם יורד, עד כדי כך שמופחתת אספקת הדם שלהם למוח. אנו שומעים רבות על אנשים שמתעלפים לאחר עמידה ממושכת, כמו שחיילים לעיתים עושים במסדר. משום שהם חייבים לעמוד, הלב חייב לספק דם כלפי מעלה. בגלל שחם, יותר דם מגיע לעור כדי לקרר אותם, ולשרירים- כדי להישאר בתנוחה נוקשה. משמעות הדבר, שפחות דם זמין לשאר הגוף, ותנאים כאלה עשויים לגרום לירידה בלחץ הדם למוח. הגוף לוקח שליטה כדי למנוע נזק, והאדם מתעלף. התוצאה הברורה ביותר היא שהאדם נופל. הוא או היא כעת שוכבים, הלב נמצא באותה "רמה" של המוח, ואינו צריך יותר להזרים דם כלפי מעלה. כתוצאה מכך, לחץ הדם עולה במהירות והאדם מתעורר בלי אפקטים משמעותיים של מחלה. עילפון הוא עוד דרך שזה הגוף מגן עלינו מפני נזק.

כאשר אנחנו חרדים, ליבנו פועם מהר וחזק יותר מהרגיל, וכתוצאה מכך- לחץ הדם עולה. זה, למעשה, ההיפך ממה שקורה בשעת עילפון. מאוד נפוץ לחשוב על אפשרות לעילפון בזמן פאניקה, אבל בפועל זה לא קורה.

קיים יוצא מן הכלל אחד, אצל אנשים שיש להם מה שנקרא "פוביה מדם/ פציעות". אלה הם אנשים שיש להם פחד ספציפי וקיצוני מדם, פציעות, מחטים, ניתוחים וכו'. רוב האנשים פוחדים מדברים אלה, אך הפוביה מערבת צורה הרבה יותר קיצונית של פחד מהרגיל. אנשים בעלי סוג זה של פוביה מגיבים בצורה שונה מאחרים. כאשר הם נתקלים במושא הפחד שלהם, לחץ הדם שלהם צונח. זה בוודאי קורה משום שירידה בלחץ הדם מפחיתה סיכוי לדימום כאשר אתה נפצע באופן חמור. יש טכניקות ספציפיות שנועדו למנוע אנשים מלהתעלף; טכניקות, המעלות את לחץ הדם. עם זאת, אין לאנשים סבירות גבוהה להתעלף בזמן התקף פאניקה יותר מאשר בכל זמן אחר, אלא אם כן הם סובלים מבעיה נדירה זו.

-          נשימה

אחד הסימפטומים הכי נפוצים של חרדה היא נשימה מהירה, כדי לקבל יותר חמצן לשרירים כדי להתכונן ללחימה או בריחה. עם זאת, נשימה מהירה מדי, למרות שאינה מזיקה, יכולה להוביל לעוד סימפטומים של פאניקה, כמו הרגשה שעומדים להתעלף, תחושות עקצוץ, סחרחורת ותחושה שחסר אוויר לנשימה. זה קורה בגלל שהנשימה המהירה גורמת לשינוי ברמות החמצן והפחמן בדם. עבור אנשים רבים, הסימפטומים החמורים ביותר של הפאניקה שלהם הם תוצאה של נשימה כזו. אפילו שינויים קלים בקצב ובעומק הנשימה יכולים להביא לסימפטומים מבהילים, אך שוב- לא מזיקים, של פאניקה. עם זאת, אם אדם שולט בנשימתו כאשר הוא מבחין לראשונה באותו רגע שהנו חרד, אז המעגל המרושע יישבר.

אנשים נוטים לנשום מהר כאשר הם חווים התקף פאניקה, בדרך כלל בגלל שהם חשים שאין להם אוויר. אנשים שחוששים להיחנק לפעמים פוחדים להיות בחדרים קטנים, או חמים, או חדרים ללא אוורור, משום שהם פוחדים כי לא יקבלו מספיק אוויר. פחד זה יכול להוות טריגר להתקף פאניקה. עם זאת, אף אחת מסיטואציות אלה לא מסכנת אותנו בחנק. למשל, בחדר קטן מאוד, ששטחו 2 מטר מרובע ו-2 מטר גובה, יש 8000 ליטרים של אוויר. אפילו אם נהיה סגורים בחדר שכזה, אנחנו נהיה מסוגלים לנשום בנוחות במשך שעות רבות. במציאות, באף אחד מהחדרים שאנו משתמשים בהם בחיי היום יום קיים מחסור באוויר, אפילו לא בקטנים ביותר. אספקת האוויר היא בלתי מוגבלת- אוויר זורם פנימה והחוצה גם דרך הסדקים הקטנים ביותר, במהירות רבה מכדי שנוכל להשתמש בכולו. הטמפרטורה בחדר לא משנה בכלל את כמות החמצן שנקבל. פתיחת חלונות ואוורור החדר עשויים לגרום לנו להרגיש יותר בנוח, אולם אין סכנה של חנק בחדרים מחניקים.

-          חרדה/ פאניקה ומחלת נפש

אנשים רבים חוששים שאולי הם משתגעים כאשר הם חווים התקף פאניקה. אמונה זו הופכת אותם לחרדים יותר, וכך המעגל נמשך. שווה לבדוק את ההבדל בין פאניקה למחלת נפש חמורה. באופן כללי, הפרעות פסיכולוגיות מחולקות לשני סוגים: הקבוצה הראשונה כוללת פאניקה והפרעות חרדה, את רוב הדכאונות ובעיות מגוונות אחרות, שהן נפוצות ויכולות לקרות לכל אחד. הקבוצה השנייה היא הרבה פחות נפוצה, וכוללת מחלות חמורות, כמו סכיזופרניה. סוג אחד של בעיה לא הופך לאחר. לאנשים עם פאניקה אין יותר סיכוי מאשר לכל אחד אחר לפתח מחלת נפש חמורה.

רכישת הידע החשוב הזה מהווה צעד ראשון בדרך להחלמה מהתקפי החרדה. בדרך כלל נהוג להסביר את העובדות הללו למטופל בתחילת טיפול קןגניטיבי התנהגותי כדי לעזור לתהליך. חשוב לציין, שכדי להחלים דרוש תרגול רב, הן של מחשבות הגיוניות- המבוססות על העובדות הללו- והן של חשיפה למצבים מעוררי החרדה, עד שבסופו של דבר מתגברים על הבעיה.